רע"א 7844/15

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך הנוגע לנכס בבני ברק שהושכר על ידי המשיב למבקש. בית משפט השלום בתל אביב-יפו הורה על פינוי המבקש, שהשתמש בנכס למטרות מסחריות, וכן חייב את המבקש לשלם למשיב דמי שכירות בסך 7,980 ₪. המבקש ערער על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ובמקביל ביקש עיכוב ביצוע, אשר נדחה בטענה כי חוזה השכירות היה חופשי והנכס שימש מסחרית. לאחר מכן פנה המבקש לבית המשפט הגבוה לצדק בבקשה לערער על החלטה זו, בטענה כי בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו מבלי שניתנה לו הזדמנות להגיב וכי סיכוייו להצליח בערעור גבוהים. בנוסף, טען כי השארת המצב על כנו לא תפגע במשיב, בעוד שייגרם לו נזק בלתי הפיך אם יפונה. עם זאת, בית המשפט הגבוה לצדק קבע כי אין מקום לטענות המבקש וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו, במיוחד לאור העובדה שהנכס שימש מסחרית. השופטת במקרה זה, השופטת י' דנציגר, הדגישה כי תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי אינה חלה בתרחיש זה וכי המבקש אינו זכאי לזכות תגובה אוטומטית. במקומה חל כלל 465(ד), הדורש את אישור בית המשפט לתשובה לתגובה. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור על הפינוי ופסק הדין.