ע"א 357/79

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך על תשלומי מזונות והליכי פשיטת רגל. המשיב ביקש מבית המשפט המחוזי הבהרות באשר לתשלומים שעליו לשלם לכונס הנכסים הרשמי ולמוסד לביטוח לאומי (המוסד). עם זאת, בית המשפט המחוזי פסק רק בעניין הגדלת התשלומים לכונס הנכסים הרשמי, תוך התעלמות מבקשתו העיקרית של המשיב. זה הוביל לערעור. בית המשפט העליון קבע כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שידון מחדש בבקשת המשיב לגופה. בית המשפט העליון פסק גם בעניין זכויות המוסד בנוגע לתשלומי מזונות במקרים של פשיטת רגל. נפסק כי מזונות המגיעים לפני מתן צו קבלת הנכס הם חוב בר הוכחה בפשיטת רגל עם דין קדימות. לעומת זאת, מזונות המגיעים לאחר הצו אינם ניתנים להוכחה בפשיטת רגל אך ניתן לתבוע אותם לפי סעיף 55א לפקודת פשיטת הרגל. המוסד, המשלם לזוכה (האדם לו ניתן פסק הדין למזונות), הופך לנושה בהליכי פשיטת רגל רגילים ויורש את זכות הקדימה של הנושה המקורי. זאת, גם אם מועד הפירעון של פסק הדין למזונות הוא לאחר מתן הצו לקבלת נכסים. על המוסד לפנות לפי סעיף 55א לפקודה לקבלת תשלומים מהחייב. כמו כן, טענות הכונס הרשמי כי סעיף 55א מקנה זכות אישית לזוכה וכי על המוסד לפנות להליכי הוצאה לפועל לא התקבלו. בית המשפט הדגיש כי את תביעות המוסד יש להגיש במסגרת הליכי פשיטת הרגל, תוך הבחנה בין מזונות המגיעים לפני ואחרי צו פשיטת הרגל. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי עם הוראות לדון בבקשת המוסד לפי סעיף 55א לפקודת פשיטת הרגל.