ת"א 26657-03-21

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים, הגיש תביעה כנגד חברת הביטוח הנתבעת לקבלת פיצוי בגין נזקי התאונה. עם זאת, חברת הביטוח דחתה את התביעה, בטענה כי התובע מסר מידע כוזב לגבי נסיבות התאונה בכוונת מרמה, ובכך הפר את תנאי פוליסת הביטוח. לטענת חברת הביטוח, מי שנהג ברכבו של התובע בעת התאונה לא היה התובע אלא בנו, שרישיונו נשלל. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע ובנו אכן מסרו מידע כוזב על זהות הנהג. בנו של התובע הודה כי שיקר בחקירתו במשטרה, ועדותו יחד עם עדותו של התובע הייתה סותרת, מתפתחת ומתחמקת. בית המשפט הגיע למסקנה כי הגרסאות הכוזבות ניתנו כדי לזכות בתביעת הביטוח, שכן רישיונו של הבן היה פסול בעת התאונה. בית המשפט הוסיף וציין כי גם אם הנתבעת לא סיפקה הוכחות מספיקות להונאה, הרי שעלה בהן שאלות וספקות משמעותיים לגבי זהות הנהג, עליהם לא הצליחה התובעת להשיב באופן משביע רצון. חוסר יכולתו של התובע להביא ראיות משכנעות לכך שהוא הנהג העביר את נטל ההוכחה בחזרה אליו, והוא לא עמד בו. לאור האמור לעיל, פסק בית המשפט לטובת חברת הביטוח הנתבעת, ודחה את התביעה. התובע חויב לשאת בשכר טרחת עדי הנתבעת ולשלמם תוך 30 יום. שני הצדדים הסכימו כי לא ייפסקו הוצאות, ופסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 27.2.2022.