ב"ל 31972-08-19

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהגישה רופאת שיניים נגד המוסד לביטוח לאומי, בטענה כי יש להכיר בנפגעי העבודה שלה מכוח תיאוריית המיקרוטראומה. החלטת בית המשפט דחתה את התביעה, וקבעה כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שעבודתה כללה תנועות חוזרות ונשנות או פעולות שגרמו למיקרוטראומה. תקופת העבודה הרלוונטית שנדונה הייתה משנת 2004 ואילך, שכן טענת התובע כי עבדה משנת 1993 לא נתמכה בראיות. בית המשפט בחן את אופי עבודתה של התובעת ומצא כי טיפוליה כללו מגוון רחב של פעולות וכלים שונים, מה שהופך אותם שונים ומגוונים ולא חוזרים על עצמם. בנוסף, עדותו של התובע בנוגע לזמן שהוקדש לכל טיפול לא הייתה עקבית, והקשתה על ביסוס תשתית עובדתית למיקרוטראומה. עוד ציין בית המשפט כי התובעת לא זימנה עדים כלשהם, כגון העוזרת שלה, כדי לתמוך בטענותיה, דבר המהווה כלל מבוסס במקרים מסוג זה. בסיכומו של דבר, התובעת לא הצליחה להוכיח כי עבודתה כללה תנועות חוזרות דומות לאורך תקופה משמעותית, ועל כן נדחתה התביעה. לשני הצדדים הייתה זכות ערעור כדין לבית הדין הארצי לעבודה, וההחלטה נשלחה לשני הצדדים בהיעדר פסיקת הוצאות.