ב"ל 62078-03-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי: עב"ל 62078-03-23 קולר סטליאן נ' המוסד לביטוח לאומי** **רקע כללי:** פסק דין זה עוסק בתביעתו של מר קולר סטליאן (להלן: "התובע"), רתך ומסגר במקצועו, להכרה בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה. התובע טוען כי עבודתו, שכללה פעולות פיזיות מגוונות וחוזרות ונשנות, גרמה לו למקרוטראומה, כלומר לפגיעה מצטברת עקב עומס יתר על הגוף. התביעה הוגשה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"). **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **הכרה בפגיעת עבודה על דרך המיקרוטראומה:** העיקרון המרכזי העומד בבסיס פסק הדין הוא ההכרה בפגיעות עבודה מסוג מיקרוטראומה. פגיעה זו, בניגוד לפגיעה פתאומית (מאקרוטראומה), נגרמת כתוצאה מחשיפה מתמשכת וחוזרת ונשנית לגורמי סיכון בעבודה, אשר מובילים להצטברות נזק פיזי הדרגתי. כפי שצוטט מפסק הדין בעניין עדי אביטל (עב"ל 53896-05-22), לצורך הכרה בפגיעה מסוג מיקרוטראומה, יש להוכיח שלושה תנאים מצטברים: * **תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות:** נטל ההוכחה מוטל על התובע להציג את אופי עבודתו באופן שידגים ביצוע תנועות מגוונות, חוזרות, או פעולות החוזרות על עצמן. * **קשר סיבתי בין התנועות לליקוי:** יש להוכיח כי התנועות החוזרות או הפעולות החוזרות, באופן ישיר או עקיף, תרמו להתפתחות הליקוי הנטען. * **פגיעה זעירה מצטברת:** כל אחת מהתנועות או הפעולות צריכה לגרום לפגיעה זעירה, אשר מצטברת לאורך זמן לכדי ליקוי גופני משמעותי. 2. **נטל ההוכחה:** הנטל להוכחת כלל התנאים להכרה בפגיעת עבודה רובץ על התובע. נטל זה כולל הוכחת אופי העבודה, התנועות שבוצעו, תדירותן, משכן, והקשר הסיבתי בינן לבין הנזק הנטען. 3. **חשיבות התשתית העובדתית והראייתית:** פסק הדין מדגיש את החשיבות הקריטית של הצגת תשתית עובדתית מוצקה. בפרט, נושא ה"תנועות החוזרות ונשנות" דורש פירוט והוכחה. בית הדין הבחין בין: * **משימות חוזרות:** עבודה הכוללת אותן משימות בכל יום. * **תנועות חוזרות:** ביצוע אותה תנועה פיזית באופן חוזר ונשנה. ההבחנה חשובה, שכן לא כל משימה חוזרת בהכרח מורכבת מתנועות חוזרות ונשנות באופן שמצדיק הכרה במיקרוטראומה. אם משימה מורכבת מסדרת תנועות מגוונות, הדבר מקשה על הוכחת תשתית למיקרוטראומה (כפי שפורט בעניין אלי שבח ועניין מוייז יניפיליז). 4. **התמודדות עם עדות יחידה:** בית הדין מתייחס לטענת הנתבע כי לא ניתן לקבל עדות יחידה של התובע. בעוד שבית הדין מודה כי יתכנו מקרים בהם עדות יחידה מספקת, במקרה זה, הוא מצא קושי בקבלת עדות התובע בשל היעדר תימוכין חיצוניים (צילומים, עדויות אחרות) וכן בשל התנועות המגוונות שביצע, שהקשו על אפיון מדויק של תנועות חוזרות ונשנות. 5. **משקל ראיות חיצוניות:** * **תצהיר התובע:** מהווה בסיס ראשוני לטענות, אך דורש חיזוק ראייתי. * **עדות התובע בדיון:** מספקת פירוט נוסף, אך בית הדין העריך את מהימנותה ואת התאמתה לדרישות המשפטיות. * **שאלון המעסיק:** משמש כראיה חיצונית חשובה. בית הדין נתן לו משקל, תוך שהוא מציין כי הצטרפותו לכתב ההגנה ללא מחאה מצד התובע, והיעדר הזמנת המעסיק לעדות, מנעו קבלת עדות ישירה ממנו. השאלון אכן תימוך בחלק מהטענות, אך לא בכולן (לגבי תדירות ההרמות והנחת החלקים). * **תמונות:** בית הדין ציין כי תמונות של כלובי הברזל ושל עבודתו על הכלוב תמכו בחלק מהטענות, אך היעדר תמונות של חלקי המכונה והמשטח עליו עבד הקשו על הערכה מלאה. **חידושים או דגשים מיוחדים בפסק הדין:** 1. **הדגשת הפער בין תדירות משימות לתדירות תנועות:** פסק הדין ממשיך ומחזק את ההבחנה המשפטית שהתפתחה בפסיקה בין עבודת "כפיים" הכוללת משימות שחוזרות על עצמן לבין עבודה הכוללת תנועות גופניות ספציפיות החוזרות על עצמן. המבחן אינו רק "האם אני עושה את אותם דברים כל יום?", אלא "האם אני מבצע את אותן תנועות גופניות בדיוק באותו אופן, בתדירות גבוהה, באופן שגורם לעומס מצטבר?". 2. **חשיבות הפירוט והספציפיות:** בית הדין אינו מסתפק בתיאורים כלליים של עבודה קשה. הוא מצפה לפירוט מדויק של: * **סוג התנועות:** כיפוף, פיתול, יישור, הרמה, נשיאה. * **תדירות:** כמה פעמים ביום/שבוע/חודש. * **משך:** כמה זמן נמשכת כל פעולה. * **עומס:** משקל המשאות, כוח המופעל. * **מנח הגוף:** עמידה, ישיבה, שכיבה, כיפוף, רכינה. * **מיקום:** גובה השולחן, מיקום החלק המטופל. היעדר פירוט כזה, או פערים משמעותיים בין התיאור בתצהיר לעדות, מקשים על הוכחת הנטל. 3. **התמודדות עם תצהיר לעומת עדות:** פערים בין הנטען בתצהיר לבין מה שנמסר בעדות יכולים להשפיע על מהימנות בית הדין. במקרה זה, פערים בתדירות ההרמות (20 פעמים ביום לעומת 4-5 פעמים ביום לפי המעסיק) הקשו על קבלת גרסת התובע. 4. **התייחסות ל"לא רצה להטריח":** התובע הסביר את היעדר עדי הראייה בכך ש"לא רצה להטריח". בית הדין לא קיבל הסבר זה כמצדיק באופן מלא את היעדר התמיכה הראייתית, וראה בכך קושי נוסף. **מסקנה:** בית הדין דחה את התביעה בקובעו כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות בגב, באופן זהה או דומה במהותו, ובעיקר לא הוכיח את תדירות הביצוע של כל אחת מהפעולות. למרות שהעבודה נראית פיזית מאומצת, היא לא עמדה בדרישות הסף המשפטיות להכרה במיקרוטראומה. פסק הדין מדגיש שוב את הדרישות המחמירות להוכחת תשתית עובדתית של תנועות חוזרות ונשנות, ואת הצורך בפירוט ודיוק ראייתי כאשר מדובר בהכרה בפגיעות עבודה מסוג זה.