ת"א 40773-10-18

תקציר

בפסק הדין מחליט בית המשפט לבטל את היתר ההמצאה במעמד צד אחד שניתן לראשונה לאשלנד, מאחר שהתובעים לא עמדו בנטל הנדרש להרחבת תחום השיפוט כאמור. על פי תקנות סדר הדין האזרחי הישנות, נטל זה כולל הוכחת עילת ההמצאה והקמת עילת תביעה תקפה כנגד הנתבע הזר. התובעים, במטרה למצות את הדין עם אשלנד, טענו כי ההוראות לשימוש בחומר שהיה מעורב בתקרית שריפה לא היו מספקות. עם זאת, טענות אלה נעדרו תמיכה ראייתית מוצקה, בעיקר משום שהתצהירים המסונפים לא היו מפורטים דיים. אשלנד ספרד, ולא אשלנד, זוהתה כיצרנית החומר, מה שהחליש את טענת התובעים בנוגע לסמכות השיפוט על אשלנד. בית המשפט ציין אמנם את המציאות המודרנית של הליכים משפטיים גלובליים, המפחיתה את הנטל הלוגיסטי של התדיינות זרה, אך הדגיש כי אין בכך כדי להפחית מהצורך בזהירות שיפוטית בהרחבת הסמכות המקומית לגורמים זרים. כתוצאה מכך, התובעים לא סיפקו מספיק מידע מהותי כדי להצדיק את מעורבותה של אשלנד בהליך המשפטי הישראלי. עם זאת, אשלנד ספרד נותרה קשורה למקרה בשל תפקיד הייצור שלה. בית המשפט הורה לתובעים לכסות את הוצאותיה המשפטיות של אשלנד, דבר המשקף את המסקנה הרשמית של ההחלטה ואת ההכרה בכשלים פרוצדורליים.