ת"א 1217-10-20

תקציר

התובע, שעבר ניתוח עיניים מסיבות אסתטיות, תבע את הרופא הנתבע בגין אי קבלת הסכמה מדעת, בטענה כי לא הוזהר מפני הסיכון לזיהום עמיד לאנטיביוטיקה. בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות לכך שהזיהום נגרם על ידי חיידק כזה, וגם סבר כי עדויות התובע והמומחה שלו אינן אמינות. באשר לחובת הגילוי, מצא בית המשפט כי הרופא מילא את חובתו ליידע את התובע בדבר הסיכונים, לרבות האפשרות של זיהום חמור המוביל לנזק בלתי הפיך - ודי בכך בהתחשב בהשכלתו הנרחבת של התובע בתחום רלוונטי. עוד סבר בית המשפט כי התובעת יזמה את הניתוח מטעמים אסתטיים והסכימה לו לאחר שקיבלה הסבר בכתב על הסיכונים, לרבות האפשרות להשתלת קרנית. בנוסף, קבע בית המשפט כי הרופא לא נדרש לציין במפורש את האפשרות לוותר על הניתוח, שכן הדבר משתמע והתובע היה בוחר בניתוח בכל מקרה. השופטת דחתה את תביעת הנזיקין של התובע, וחייבה אותו לשלם לנתבע הוצאות משפט, המוערכות בחמישית מהתעריף המינימלי המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, בשל חוסר איזון הכוחות בין הצדדים והתנהלותו הבעייתית של התובע. כמו כן חויב התובע בהחזר הוצאות המשפט של הנתבע, לרבות שכר טרחת מומחה ועדים.