רע"פ 124/01

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על צו הריסה לחומה שנבנתה ללא היתר לפני למעלה מ-20 שנה. תחילה דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשת המדינה להריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, אך בהמשך ביטל בית המשפט המחוזי החלטה זו והורה על הריסת החומה. בית המשפט העליון הדגיש כי לפי סעיף 212, על המדינה לא רק להוכיח בנייה בלתי חוקית אלא גם לספק הצדקה להריסה, כגון הוכחת אינטרס ציבורי משמעותי או חשש בטיחותי. במקרה זה, המדינה לא הצליחה לבסס טענות בדבר מסוכנות מעבר לאי חוקיות הבנייה, שכן המבנה לא פגע בצד שלישי כלשהו ולא היווה מטרד. המערער טען כי הקיר, בתוך קווי הבניין, היה חלק מבית משפחתו, שימש את נכדיו, והיה חייב בארנונה. בית המשפט העליון, בהתייחסו לפסקי דין קודמים, צידד במערער והסכים כי היעדר צו הריסה אינו שקול להיתר, והצדקות תקפות עתידיות עשויות להניע בקשת הריסה חדשה. בכך הם החזירו את החלטת בית משפט השלום ודחו את צו בית המשפט המחוזי מבלי להטיל הוצאות, תוך הדגשת דרישת ההצדקה המהותית לצווים אלה.