עב"ל 639/09

תקציר

במקרה דנן, הדיון נסוב סביב השאלה האם תאונה שחווה המערער, שנפגע בדרכו לאירוע בגן ילדים, נחשבת ל"תאונת עבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי. על פי החוק, "תאונת עבודה" היא כזו המתרחשת במהלך העבודה או כתוצאה ישירה מפעילות הקשורה לעבודה. החוק מרחיב את הכיסוי לתאונות המתרחשות במהלך נסיעות בין הבית לעבודה, אך חריגים מתעוררים כאשר קיימת סטייה משמעותית מהמסלול הסטנדרטי למטרות שאינן קשורות לעבודה. במקרה דנן, המערערת, עובדת מדינה, נהגה לקחת את בנה לגן לפני היציאה לעבודה ולאסוף אותו לאחר העבודה, פעולות החלות על פי החוק. עם זאת, ביום התאונה היא יצאה מוקדם מהעבודה כדי להשתתף בחגיגת ט"ו בשבט בגן של בנה, שהיה מחוץ לשגרת חייה הרגילה. התאונה התרחשה בזמן שהייתה בדרכה למסיבה, ולא במהלך הנסיעה הרגילה הביתה. השופט צור ביקש פרשנות מרחיבה יותר, והציע כי יש לכסות את הנסיעה שכן היא חלק מהשגרה של איסוף ילדים. עם זאת, דעת הרוב, בראשות השופט רבינוביץ', פסקה בניגוד לדעה זו, והדגישה כי תכליתה המובהקת של הנסיעה – השתתפות בגורם שאינו קשור לעבודה – מהווה סטייה משמעותית מפעילות הקשורה לעבודה, ובכך פוסלת אותה כתאונת עבודה. הם קיבלו את הטענה כי החריגה הייתה מהותית וכוונתה של המערערת להגיע לאירוע לפני איסוף בנה הסירה את הגנתה על פי הוראת תאונת העבודה. בסופו של דבר, נדחתה העתירה להכיר באירוע כתאונת עבודה, ובכך חיזקה פרשנות מילולית ומחמירה יותר של החוק, אישרה את פסק דינו של בית הדין האזורי ויישרה קו עם התקדימים המשפטיים הקיימים בכל הנוגע להגדרות תאונות עבודה.