בג"צ 3045/18

תקציר

העתירה מבקשת לחייב את המשיבה לנמק את החלטתה שלא לבטל את דחיית ערעורו של העותר על החלטת המשטרה לסגור את תלונתו בדבר זיוף ומרמה שביצע שותף עסקי, מר עדוי עאמר, הידוע גם בשם נילון. העותר הגיש תלונה במשטרת ישראל בשנת 2016, בטענה כי ניילון גנב את הצ'קים שלו, זייף את חתימתו והפקיד כספים מהמחאות אלה בחשבונותיו. המשטרה, לאחר חקירה, החליטה שלא להמשיך בחקירה בשל היעדר ראיות לפעילות פלילית. העותר ערער על החלטה זו וטען כי המשטרה התרשלה בטיפולה בתיק וכי חוות דעת גרפולוג שצורפה לערר מוכיחה כי החתימות על הצ'קים אינן שלו. מחלקת העררים בפרקליטות דחתה את הערר, מה שהוביל את העותר להגיש עתירה זו. בית המשפט, לאחר שבחן את העתירה ואת השגותיו המקדמיות של המשיב, החליט לדחות את העתירה. יצוין כי שיקול הדעת המוקנה לרשויות התביעה בתיקים פליליים הוא משמעותי, והתערבות בית המשפט נדירה. החלטת בית המשפט מכירה בכך שהחלטת המשיב התבססה על בחינת חומר הראיות, שהוביל למסקנה כי הסכסוך היה אזרחי באופיו וכבר הוכרע בהליך אזרחי בין העותרת לבין נילון. בית המשפט אינו מוצא בהחלטת המשיב חוסר סבירות קיצוני או פגמים אחרים המצדיקים התערבות. זאת ועוד, הימנעותו של העותר מלצרף את ניילון כמשיב לעתירה היא חסרון השולל ממנו את האפשרות להגיב ועלול לפגוע בתשתית העובדתית של העתירה. העתירה נדחית, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.