ת"א 36121-08-20

תקציר

בית הדין לעררים של הביטוח הלאומי דחה בקשה של הנתבעת להציג ראיות הסותרות את קביעת המוסד לביטוח לאומי לתביעת נפגעי עבודה שהגישה התובעת. התובעת סבלה מחבלות מרובות והוערכה על ידי מספר ועדות רפואיות שקבעו את נכותה הרפואית לצמיתות. הנתבע טען כי הוועדות לא היו מודעות זו להערכות זו של זו וחסרו מידע רלוונטי, דבר המצדיק הצגת ראיות נוספות. עם זאת, בית הדין מצא כי לוועדות הייתה גישה לכל המידע הרלוונטי והן היו מודעות זו לקביעותיה של זו, ולכן הבקשה מיותרת. יתר על כן, בית הדין קבע כי תיקון חדש לחוק, תקנה 92, העוסקת באופן ספציפי בתסמונת פיברומיאלגיה, אינו חל על עניינה של התובעת משום שעניינה נדון לפני כניסת התיקון לתוקף. גם הטענה החלופית למינוי עד מומחה לפי סעיף 6א לחוק נדחתה, שכן בית הדין מצא כי הוועדות הרפואיות דנו די הצורך בסוגיית הנכות החופפת. בית הדין הדגיש כי קביעת הנכות התפקודית מצויה בתחום סמכותו של בית המשפט ועשויה להיות שונה מהערכות נכות רפואית. בסופו של דבר, בית הדין הגיע למסקנה כי אין הצדקה להתיר ראיות נוספות והורה לתובע להגיש חישוב נזק, כאשר הנתבע יגיב תוך פרק זמן קצוב. הנתבעת נדרשה גם לשאת בהוצאות התובעת בגין הבקשה.