דב"ע נא/156 - 3
פסק-דין עבודה ארצי
תקציר
בערעור של עובד נגד מנהל והחברה, בחן בית המשפט את הטענות הנוגעות להפרת חוזה וחובות סטטוטוריות במסגרת יחסי עובד-מעביד. טענות העובד נדחו על ידי בית הדין האזורי בשל היעדר יחסי עובד-מעביד עם המנהל. בית המשפט התלבט האם המנהל צריך להיות אחראי באופן אישי להפרות החברה. השאלה המרכזית הייתה האם ניתן להרחיב את הסמכות לפי חוק בית הדין לעבודה ופקודת הנזיקין להטיל אחריות אישית על המנהל. בית המשפט מצא כי למרות שהמנהל ניהל את פעילות החברה, הוא פעל במסגרת סמכותו, ובכך ניתק אותו מהעוולה האישית של גרימת הפרה. לא נמצאו ראיות לכך שהמנהל פעל מעבר לתפקידו או להפקת רווח אישי. המסגרת החקיקתית ותקדימי המקרה צוטטו כדי להדגיש כי הרמת מסך ההתאגדות לחיוב אישי של המנהל לא הייתה מוצדקת, שכן לא התרחשה הונאה או ערבוב נכסים. בנוסף, המקרה חיזק את הטענה כי הפרות החוק הן נגד המפר ולא נגד הגורם הסיבתי. בהתחשב בפירוק התאגיד, הליך נפרד נגד המנהל נחשב בלתי מוצדק. בית משפט קמא הדגיש כי גם הוכחת כלל הטענות לא תוביל לסעד המבוקש על ידי העובד. בית המשפט אישר את פסק הדין הראשוני, דחה את הטענות בדבר הפרת חובה חקוקה וחוסר תום לב כלפי המנהל, ואישר כי לא קיימת עילה לתיקון כתב התביעה הראשוני. משכך, נדחה הערעור, תוך שהוא מאשר את העדר אחריותו האישית של המנהל, והעובד חויב בהוצאות המשיב.
דב"ע נא/156 - 3 יעקב סימס נ' בנימין יוחננוף, עבודה ארצי (11.5.1992)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.