ת"א 33162-04-13

תקציר

התובעת, אלמנתו של המנוח, תבעה לבטל מתנה דירה שבעלה נתן לכאורה לנתבע, אחיינו, בשנת 2000. התובע טען כי הנתבע ניצל ייפוי כוח כדי להעביר את הדירה על שמו שלא כדין. הנתבע טען כי ההעברה הייתה מתנה מהמנוח, שרצה לסגור חשבון עם אביו של הנתבע בנוגע למכירת בית הוריהם באיראן. השופט פסק לטובת הנאשם. התובעת לא הצליחה להוכיח את טענתה משום שעדותה התבססה על השערות, בעוד הנתבע הביא ראיות משמעותיות, לרבות בקשתו החתומה של המנוח לפטור ממס, המוכיחות כי המתנה הייתה כוונת המנוח. השופט מצא את גרסת הנתבע אמינה יותר, דחה את התביעה והסיר צו מניעה זמני על הדירה. התובעת חויבה לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 40,000 ₪, ואילו הנתבעת השנייה נשאה בהוצאותיה שלה.