ת"א 2136/08

תקציר

פסק הדין דן בחסינות בעלי דין מפני תביעות לשון הרע על סמך התבטאויותיהם במהלך הליכים משפטיים, כמפורט בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. הגנה מוחלטת זו חלה על האירוע הראשון, השני, הרביעי, החמישי והשישי, הכוללים מכתבים שנשלחו לרשויות השונות והודעת ערעור, שכן היו חלק מההליך המשפטי. השופטת מדגישה את החשיבות של מתן אפשרות לאנשים להתבטא בחופשיות במהלך הליכים משפטיים מבלי לרחף מעליהם איום בתביעות לשון הרע. בהתייחס למקרה השלישי, השביעי והשמיני, מפעיל השופט את סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, הקובע הגנות על הבעת דעה, תלונות לרשויות מוסמכות ומעשים שנעשו בתום לב כדי להגן על אינטרס לגיטימי אישי. מכתבי הנתבע למשנה ליועץ המשפטי לממשלה ותצהירו נחשבים לביטויים ותלונות מוגנים, למרות שהסגנון לוחמני והטענות אינן עובדתיות בלבד. טענות התובע כי מדובר באמירות שקריות ומכפישות לא הוכחו. יתר על כן, השופט מציין כי גורמי אכיפת החוק רגילים לחקירות קיצוניות ומאפשרים מרחב תמרון מסוים לטובת אי פגיעה בגישה לצדק. עם זאת, השופטת מכירה בהתנהלותו הפרוצדורלית הקיצונית של הנתבע ובסגנונו הבלתי ראוי, ובחרה שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים. התוצאה היא דחיית תביעת לשון הרע, כאשר שני הצדדים נושאים בהוצאותיהם המשפטיות. החלטה זו מתקבלת על בסיס נסיבותיו הספציפיות של המקרה, תוך התחשבות בהקשר המשפטי הישראלי ובזכות לחופש ביטוי בהליכים משפטיים.