ע"פ 1454/15

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט לערעורים בערעור על חומרת עונשם של שני קטינים שהורשעו באונס בנסיבות מחמירות. הכלל המקובל הוא שערכאות ערעור כמעט ולא מתערבות בגזר הדין, אלא אם כן הוא חורג באופן משמעותי מהנורמות או כרוך בטעות פרוצדורלית. בהינתן שהמערערים היו קטינים בעת ביצוע העבירה, בית המשפט מדגיש את שיקולי הענישה הייחודיים לקטינים, המתמקדים בשיקום אך אינם פוטרים אותם מעונש חמור בעבירות חמורות. אופיו האכזרי של הפשע – שבו אנסו המערערים ואדם נוסף מתלוננת צעירה – והשפעתו העמוקה על הקורבן חייבו תגובה ענישה חריפה, המדגישה את חומרת המעשה ואת חוסר החרטה של המערערים. למרות שאחד המערערים עסק בטיפול בהתמכרויות, אף אחד מהם לא השתתף בטיפול בעברייני מין בשל אי הודאתם באחריות. גזרי הדין שלהם, שנקבעו במסגרת עסקת טיעון, נחשבו מקלים, ושיקפו תוצאות משא ומתן ולא התיישנות מקסימלית. בית המשפט אישר את גזרי הדין אך דן בסוגיית הפיצויים. הסדר הטיעון השמיט פיצויים בשל גילם הצעיר ומצבם הכלכלי של המערערים, אך בית המשפט מתח ביקורת על כך וטען לחשיבות הצדק המפצה לנפגעים, ללא תלות ביכולותיהם הכלכליות של הפוגעים. עם זאת, בשל אופיו של הסדר הטיעון והגישור בחסות בית המשפט, החליט בסופו של דבר בית המשפט שלא לחייב פיצויים, ובכך חיזק את הסתמכותם של המערערים על הסדר הפשרה המוסכם. לפיכך, הערעור על הקלת עונש המאסר נדחה, בעוד ההחלטה על הפיצויים בוטלה, תוך שמירה על זכויות המתלונן לתבוע פיצויים. פסק הדין התקבל פה אחד על ידי חבר השופטים.