עפ"ת 15337-04-15

תקציר

פסק הדין דן בשתי טענות עיקריות הנוגעות לסעיפים 66 ו-67 לפקודת התעבורה. סעיף 66 מטיל חובה על נהג בפסילה להודיע למשרד הרישוי על פסילתו, וקובע כי כל רישיון שניתן תוך הסתרת הפסילה בטל. בית המשפט מצדד בפרשנותו של המערער לסעיף זה, המטילה על המשיב את האחריות להודיע למשרד בכל שלב על הליך הבקשה לרישיון נהיגה, לרבות הבקשה הראשונית וההנפקה הסופית, ולא רק בעת הגשת הבקשה. עוד מדגישה השופטת כי חובת ההודעה של המשיב למשרד הייתה צריכה להתמלא גם אם הבקשה קדמה לפסילה. באשר לסעיף 67, מסכים בית המשפט עם המערער כי הסעיף דורש להוכיח את כוונתו הפלילית של המשיב, ובפרט את מודעותו לפסילה. השופטת דוחה את טענת המשיב בדבר טעות כנה, וקובעת כי שרשרת הטעויות של המשיב הייתה בלתי סבירה ובלתי הגיונית, וכי המשיב היה מודע לנסיבות. גם דברי המשיב בחקירתו הנגדית, שלא ניתן להם משקל על ידי בית משפט קמא, מובאים בחשבון ותומכים ברעיון של "העלמת עין". השופט פוסק לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין ולהרשיע את המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, למעט העבירה של נהיגה ללא ליווי, הטעונה רישיון נהיגה בתוקף. פסק הדין מדגיש את חשיבות הפרשנות ההגיונית והאחידה של חוקי התעבורה, ומציין כי ניתן להסיק את מודעותו של המשיב לפסילה מהעובדות והנסיבות. התיק מוחזר לבית המשפט קמא לצורך טיעונים לעונש.