ת"א 46685-03-16

תקציר

התובע, שירש מאביו, חלקת אדמה במזרח ירושלים, תבע פיצויים ממדינת ישראל בגין הפקעת הקרקע. עם זאת, השופט פסק נגדו, וקבע כי הוא לא הביא ראיות מספיקות להוכחת זכאותו לקרקע. ראשית, התובע לא הוכיח די הצורך כי סורג'ה, שחתם על ייפוי כוח למכירת הקרקע, הוא אותו אדם כמו סוראיה, שעל שמו נרשם כבעלים של הקרקע המדוברת. בעוד התובע ניסה לבסס זאת באמצעות הגשת מסמכים שונים, לרבות כאלה שאומתו על ידי נוטריון, השופט טען כי אין בהם די כדי להוכיח בעלות, במיוחד בהתחשב בהבדל בשמות. שנית, התובע לא סיפק כל מסמך רשמי או תצהיר מפרו המאשרים את מעברה של סוראיה לשם בשנת 1946, ואף לא תצהירים כלשהם מקרובי משפחה או מכרים. השופטת הדגישה כי נטל ההוכחה מוטל על התובע, שלא עמד ברף ההוכחה הנדרש במאזן ההסתברויות. בנוסף, ציין השופט כי התובע לא הוכיח די הצורך את זכאותו לחלקת קרקע נוספת, המכונה החלקה הנוספת, שכן לא הציג ראיות משכנעות למיקומה של חלקה זו בתוך השטחים המופקעים. משכך, דחתה השופטת את התביעה והורתה לתובע לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הנתבע, תוך שהוא קובע את הסכום על 10,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה.