עת"א 56318-11-23

תקציר

פסק הדין דן בזכותם של אסירים לצאת לחופשה, תוך הכרה בה כהטבה ולא כזכות מוקנית, המוענקת על בסיס שיקולים שונים של שיקולים ביטחוניים והתנהגותיים. בית המשפט מכיר בחשיבותן של חופשות האסירים, שכן הן מקלות על תנאי החיים, מעודדות שיקום ומחזקות את הקשר המשפחתי. בעוד בקשות לחופשה נבחנות בכל מקרה לגופו, על ועדת החופשה לקבל החלטה מהותית המבוססת על נסיבותיו של הפרט והמלצות הרשויות הרלוונטיות. במקרה ספציפי זה, העותר, שהראה התקדמות חיובית והשתתפות בטיפול, סווג כבעל סיכון נמוך על ידי הרשויות הרלוונטיות. עם זאת, החלטת ועדת העזיבה הייתה פגומה שכן היא נעדרה הנמקה עניינית ולא שקלה את תפקודו החיובי והתקדמותו של העותר. היא גם לא התייחסה כראוי לאפשרות לאשר חופשה בתנאים מגבילים כדי להפחית סיכונים. יתר על כן, ההחלטה לא התייחסה להמלצות המומחים של מב"ן, שהעריך את המסוכנות המינית הכללית של העותרת כ"נמוכה". השופט קבע כי עמדת ועדת העזיבה אינה יכולה לעמוד בשל ליקויים אלה והורה למשיב להוציא את העותר לחופשה בתוך 30 יום, תוך מתן עדיפות לתנאים עליהם המליץ מב"ן והטלת מגבלות על תנועותיו וקשריו של העותר. פסק דין זה ניתן למען הצדק, תוך איזון בין זכויות העותר לבין הצורך בהגנה על הנפגע והחברה.