עת"מ 16155-02-14

תקציר

העותרים, זוג נשוי המתגורר עם הורי הבעל באותה דירה, חלקו על החלטת המשיב לפצל את הדירה לחלקים שונים לצורכי ארנונה, וטענו כי אין להתיר אותה שכן היא מפצלת את הדירה באופן מלאכותי ומטילה עליהם תשלום ארנונה. בית המשפט בחן את השאלה מי הבעלים של הנכס על פי החוק והדין העברי. נמצא כי העותרים אכן החזיקו בדירה, שכן הם התגוררו בה והיו בעלי הקשר הקרוב ביותר אליה, מה שהופך אותם למחזיקים משותפים יחד עם הורי הבעל. משמעות הדבר הייתה שניתן היה לחייב את העותרים בארנונה כמחזיקים. בית המשפט התייחס גם לשאלה האם ההחלטה על פיצול הדירה הייתה חוקית וסבירה והגיע למסקנה כי החלטת המשיב הייתה מידתית וסבירה בנסיבות העניין, מה גם שהעותרים עצמם הצהירו על הפיצול בתצהירם. עם זאת, בית המשפט הסכים עם העותרים כי אין להחיל את החלטת הפיצול רטרואקטיבית, ולכן היא תהיה תקפה רק ממועד ההחלטה ואילך. בסיכומו של דבר, העתירה נדחתה בחלקה, ופיצול הדירה לארבעה מחזיקים שונים נקבע כחוקי וסביר, אך הוא יבוצע באופן פרוספקטיבי בלבד. שני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאותיו של הצד השני.