ת"א 1939/09

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל תבע מספר נתבעים בגין עבירות שונות הקשורות לחלקת קרקע מוחכרת. התביעה הראשונה היא כנגד הנתבעים 3 ו-4, שאינם חוכרים רשומים, בגין עיסוק בפעילות לא חקלאית במקרקעין, לרבות הפעלת מוסך, הטמנת פסולת ומסירת משנה של הקרקע ללא רשות. השופט פוסק לטובת המינהל, ומורה לנאשמים 3 ו-4 לפנות את הקרקע, להרוס את כל המבנים שנבנו בה ולפנות כל פסולת שהוטמנה בהם. ניתנים להם 60 יום לבצע פקודה זו. התביעה לצו מניעה נגד הטמנת פסולת ואי השבת הקרקע נדחית בשל היעדר נתונים מדויקים בנושא. התביעה השנייה היא כנגד החוכרים הרשומים, הנתבעים 1 ו-2, אשר העבירו את החזקה במקרקעין וניסו למכור זכויות חכירה ללא אישור המינהל, תוך הפרת תנאי החכירה שלהם. השופט קובע כי פעולות אלה מהוות הפרה של הסכם החכירה ומורה להם להפסיק כל שימוש לא חקלאי בקרקע. כמו כן הם נדרשים, ביחד ולחוד עם נאשמים 3 ו-4, לכסות את הוצאות המינהל, לרבות שכר טרחת מומחה ושכר טרחת עורך דין, בסך של 40,000 ₪. השופטת מדגישה כי הנתבעים הלא רשומים פעלו בחוסר תום לב ולא הייתה להם כל טענה לגיטימית על הקרקע, בעוד הנתבעים הרשומים לא עמדו בהתחייבויותיהם על פי חוזה החכירה. פסק הדין מקבל את טענות המינהל בחלקן ומפרט את הפעולות הספציפיות שעל כל קבוצת נאשמים לנקוט כדי לתקן את המצב שיצרה בקרקע.