עת"מ 7331-01-21

תקציר

העותרת, אם חד הורית לחמישה ילדים, ביקשה זכויות חוזיות בדירה ציבורית בעקבות מות אמה ואחיה. לטענתה, היא מתגוררת בדירה האמורה משנת 2014 ולכן יש להכיר בה כ"דיירת ממשיכת" לפי חוק הדיור הציבורי. עם זאת, בית המשפט מצא כי גם אם טענותיה העובדתיות נכונות, היא אינה עומדת בדרישות החוק כדי להיות מסווגת ככזו תחת אף אחת משלוש הקבוצות המפורטות בחוק. ראשית, העותרת לא התגוררה בדירה לפני המועד הקובע 1.8.2009, ואף לא התגוררה ברציפות עם אמה במשך ארבע שנים לפני מותה, כנדרש בקבוצות א' ו-ב'. בנוסף, היא לא התגוררה עם אמה במשך שלוש שנים רצופות לפני מותה, דבר שפסל אותה מקבוצה ג'. העותרת גם לא זכאית לדירה בדיור הציבורי משיקולים סוציו-אקונומיים. למרות שבית המשפט הכיר במצבה האישי והכלכלי הקשה, הוא הסכים עם החלטת הוועדה העליונה כי הדיור הציבורי הוא משאב מוגבל, ושיקול הדעת של הוועדה שלא לאשר את בקשתה כחריג לכללים היה סביר. טענת העותרת כי הובטחה לה דירה ציבורית ביישוב אחר לא נתמכה בראיות, ובית המשפט הדגיש כי קביעת הזכאות לדיור ציבורי מצויה בסמכותה של הוועדה העליונה. כמו כן, הוארך הצו הארעי המונע את פינוי העותרת עד ליום 1.7.2021, על מנת לאפשר לה זמן לארגן את המעבר, אם כי היא נותרה אחראית כלכלית לדמי השימוש. פסק הדין העדיף את הפרטיות ויפורסם ללא פרטים מזהים. בסיכומו של דבר, העתירה נדחתה, ובית המשפט החליט שלא לפסוק הוצאות, בהתחשב בנסיבותיו של העותר.