תא"ח 36289-10-18

תקציר

התובע הגיש תביעת פינוי כנגד הנתבע, בגין חלקת קרקע שרכש. עם זאת, התביעה הוגשה במסגרת הליך מזורז מיוחד לפינוי מושכר, שלא התאים לאופי התביעה. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה מחמת חוסר תום לב, או לחילופין להעביר אותה להליך רגיל. השופטת הסכימה עם הנתבע כי התביעה אינה מתאימה לקריטריונים של הליך פינוי מזורז, שכן היא נעדרת בהירות ופרטים מרכזיים, וראיות חדשות הוגשו בשלב מאוחר, תוך פגיעה פוטנציאלית ביכולתו של הנתבע להכין כתב הגנה. בנוסף, השופט מצא כי התובע היה מודע לחוסר ההתאמה של ההליך שנבחר אך בחר בו בכל זאת, אולי כדי להשיג יתרון בלתי הוגן. במקום לדחות את התביעה על הסף, השופט הורה על דחייתה על הסף, ואיפשר לתובע להגיש תביעה חדשה בהליך המתאים. החלטה זו התקבלה כדי למנוע ניצול לרעה של הליכי משפט ולהבטיח משפט הוגן. התובע חויב לשלם את הוצאות הנתבעת, מתוך הכרה בדעה הקדומה שנגרמה כתוצאה מבחירת ההליך הבלתי ראויה. השופטת הדגישה כי החלטה זו אינה משקפת לגופו של עניין, אותו ניתן להכריע בתביעה עתידית שתוגש בדרך הנכונה.