ע"א 5798/04

תקציר

התיק נסוב סביב אחריותו של מוכר רכב שלא גילה לקונה על תאונה קשה בה היה מעורב הרכב. המערערים, אם ובנה, הגישו תביעה נגד מכונאי שמכר להם רכב סוזוקי משנת 1997, בטענה כי המוכר הטעה אותם במהלך המשא ומתן בכך שהמעיט בחומרת היסטוריית התאונות של הרכב. לאחר גילוי מצג השווא זמן קצר לאחר הרכישה, ביקשו המערערים לבטל את החוזה ותבעו השבה בצירוף פיצוי בגין הפרת חוזה וניהול משא ומתן בחוסר תום לב. בתחילה כללה התביעה מכון פיקוח, אך היא יושבה בנפרד. בית משפט קמא דחה את תביעת המערערים לביטול ולהשבה אך הכיר בחוסר תום הלב של המוכר ופסק הוצאות משפט למערערים. בית המשפט מצא כי המוכר הציג מצג שווא של התאונה כמינורית, אך קבע כי לא נפלה טעות משפטית או הטעיה על פי דיני החוזים, משום שהרכב נבדק על ידי מכון רכב, אשר תיעד את כל הפגמים. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי מודעותם של המערערים לפגמים ברכב שוללת את הקשר הסיבתי הדרוש להטעיה. בערעור טענו המערערים כי המוכר היה חייב לגלות את התאונה לפי חוק החוזים וכי היה עליהם לבטל את החוזה. הם טענו כי תאונות קשות הן עובדות מהותיות המשפיעות על החלטות רכישה, דבר שלא היה מוצדק בבירור בדו"ח הפיקוח. בית המשפט לערעורים נעתר לבקשה, וקבע כי נפלה טעות בשל אי גילוי נאות של המוכר את דבר התאונה, תוך קיום התנאים לביטול חוזה על בסיס הטעיה. בית המשפט גם הכיר בכך שבעוד שהמערערים התרשלו בכך שלא המשיכו לחקור, המוכר נשא באחריות רבה יותר בשל מומחיותו וקשריו הקודמים עם המערערים. משכך, הפכה ערכאת הערעור את החלטת בית משפט קמא והעניקה השבת מחיר הרכישה בניכוי דמי שימוש וסכום פיצוי קטן בגין נזקים. בנוסף, פסק בית המשפט הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למערערים.