רע"ב 4937/14

תקציר

פסק הדין דן בזכות לחירות אישית וכיצד היא זכות יסוד בכל שיטת משפט דמוקרטית, תוך התייחסות רבה להכרזות בינלאומיות ולחוקים ישראליים המאשרים זכות זו. המקרה שלפנינו עוסק במתח שבין זכות זו לבין האינטרס הציבורי בשמירת החוק והסדר, בפרט בכל הנוגע לביטול שחרור מותנה לאסירים. בית המשפט דן בסמכויותיה של ועדת השחרורים ומוצא כי סמכותה לבטל שחרור מותנה נגזרת מהחוק, ועל כן גם שלילתן הזמנית לשחרור היא חוקית. סמכות זו נתפסת כנגזרת של סמכותם העיקרית, ולכן אין צורך בחקיקה מפורשת. עוד מודגש בפסק הדין כי חירותם של המבקשים הייתה מותנית ואיכותה המשפטית פחותה מזו של עציר פלילי הנהנה מחזקת החפות. יתר על כן, המבקשים היו מודעים לכך ששחרורם עלול להתבטל אם יפרו את התנאים. באשר למקרה הספציפי, בית המשפט מוצא כי ועדת השחרורים פעלה כראוי ובמסגרת סמכויותיה כאשר ביטלה זמנית את שחרורם של המבקשים, אם כי מוטב היה שהוועדה תיתן הסבר מפורט יותר להחלטותיה. על ההחלטה הסופית לבטל את שחרורם של המבקשים לא מערערים, ומשכך הבקשה לשחרורם נדחית.