סע"ש 44428-10-12

תקציר

פסק הדין דן בנסיבות בהן יש לחייב עובדים זרים להפקיד ערבות להבטחת הוצאות משפט. בית המשפט מתייחס למספר מקרים קודמים כדי לגבש את הקריטריונים לדיון והכרעה בבקשות לשחרור בערבות, ומדגיש כי הטלת ערבות אינה הנורמה. על בית המשפט להתחשב בגורמים כגון עוצמת עדותו של התובע וראיות לכאורה, שיעור ההוצאות הקשורות בתביעה, אי פירעון קודם של חיובים על ידי העובד הזר והפגיעה הפוטנציאלית בזכות הגישה של העובד לבית המשפט. במקרה הספציפי הנדון, השופט קובע כי כוונת המשיב להוכיח את טענתו ברורה, ועל כן יש לאפשר לו למצות את כל האפשרויות להגיע לישראל ולהוכיח את טענתו בפועל. השופטת מציינת כי עיקר תביעתו של המשיב נסובה סביב מימוש זכויותיו הסוציאליות הנובעות מסיום העסקתו, ודי בראיות המקדמיות שהוגשו. יתר על כן, לא הוצגו ראיות משכנעות המצביעות על כך שההתדיינות עצמה תגרום נזק למבקש. השופטת מדגישה כי בתי הדין לעבודה נרתעים ככלל מחיוב תובעים להפקיד ערבות בגין הוצאות הנתבעת, שכן הדבר עלול להקשות על מימוש זכויותיהם. במקום זאת, יש להתמקד בכך שזכויות הקניין של המעסיק לא יפריעו לעובד לממש את זכויותיו המוגנות בחוק. במקרה דנן, השופט מגיע למסקנה כי הטענה אינה משוללת כל יסוד, מה גם שההליך הפלילי התייחס לשלושה חודשי עבודה בלבד של המשיב, ומשכך, בקשת המבקש לשחרור בערבות נדחית. הוצאות הבקשה יישקלו בעת מתן פסק הדין בתביעה העיקרית.