עפ"ת 29485-03-22

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על גזר דין שהוטל על משיב שהודה בגרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים. גזר דינו של בית משפט קמא חרג באופן משמעותי מהעונשים המקובלים והסתמך על הנסיבות הנזכרות בכתב האישום, בהן הודה המשיב. הדבר נחשב לטעות משפטית שכן הנסיבות הקשורות לעבירה היו צריכות להיקבע על סמך ראיות שהוצגו בשלב האשמה. על פי חוק העונשין, עובדות גזר הדין נגזרות מכתב האישום, והודאתו של המשיב בעובדות מגבילה את מרחב ההתחשבות בעת מתן גזר הדין. שגה בית המשפט בקביעת רף של רשלנות רגעית ובקביעת טווח ענישה בלתי הולם בשל הסתמכותו על נסיבות הסותרות את כתב האישום. זאת ועוד, התייחסותו של בית משפט קמא למחדלי חקירה נטענים לא הייתה ראויה נוכח הודאתו של המשיב בעובדות. עם זאת, נסיבותיו האישיות של המשיב ואופי העבירה הצדיקו עונש בקצה התחתון של טווח הענישה המתאים. ערכאת הערעור החליטה כי העונש ההולם יהיה מאסר של 15 חודשים, תוך הצעה להטיל עונש מופחת של 10 חודשי מאסר אם פסק הדין לא יתקבל פה אחד. השופטים בורנשטיין ובן-ארי הסכימו עם פסק דינו של השופט קרשן.