ת"א 776/00

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על חיובי ארנונה לעסקים הממוקמים בבניין מסחרי. הטענה העיקרית נוגעת לסיווג שטחי החניה והשטחים המשותפים בבניין, אשר לטענת התובעים אינו סביר. בית המשפט מצדד בעירייה וקובע כי שיקול הדעת הרחב הנתון לעיריות בקביעת קריטריונים למיסוי משמעותו שהתערבות בית המשפט מוצדקת רק במקרים של חוסר סבירות קיצוני. סיווג החניה א/3 ("מרתף") מתאים, שכן הוא מבחין בין חניה פרטית לחניה בתשלום, כאשר האחרונה משרתת את האינטרס הציבורי בצורה יעילה יותר. טענת התובעים כי יש לסווג את שטחי החניה שלהם כחניה בתשלום לוקה בחסר. גם קריטריון הערכת השווי למ"ר אינו השיקול היחיד; נלקחת בחשבון גם התועלת הנגזרת מהאזור והקשר שלו לעסק. באשר לשיעור החיוב, בית המשפט מוצא אותו סביר ועולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת. השטחים המשותפים, כגון מעברים ומעליות, חיוניים לתפקוד המשרדים ונכללים בצדק בסיווג. העיכוב בהודעות החיוב ששלחה העירייה אינו מצדיק את ביטול החיובים, שכן לתובעים לא הייתה סיבה להאמין שהם פטורים ממסים. עם זאת, החיובים אמורים לחול רק מיום 24.2.99, המועד בו הודיעו המוכרים לעירייה על שינוי הבעלות. כל צד יישא בהוצאותיו, וההחלטה תינתן ללא נוכחות הצדדים.