ה"פ 4137-07-14

תקציר

העותרת, שנטלה הלוואה מהבנק המשיב ולא עמדה בפירעונה, טענה כי יש להגן עליה כדיירת לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר ולפיכך אין לפנותה מדירתה. הבנק טען כי העותר ויתר על זכות זו. השופטת בחנה את הטענות שהציגו הצדדים ואת הפסיקה הרלוונטית. באשר לטענות העותר המבוססות על סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, מצא השופט כי הן מיותרות משום שהבנק כבר הסכים לשלם עבור דירתו הזמנית של העותר, והעותר לא התנגד להסדר זה. עוד ציינה השופטת כי הפסיקה מבחינה בין ההגנות הקבועות בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל לבין סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, ויש לפרש זאת בצמצום. השופט קבע כי לא נדרש "הסבר חיצוני" לוויתור על ההגנה לפי סעיף 33, והסכם ההלוואה ושטר המשכנתא עליהם חתמה העותרת הזכירו במפורש סעיף זה והבהירו כי היא לא תהיה מוגנת על ידו. יתר על כן, מעשיה של העותרת, לרבות חתימה על מספר מסמכים המאשרים מחדש את כתב הוויתור, הראו כי היא הבינה שתיאלץ לפנות את הדירה אם לא תחזיר את ההלוואה. לפיכך, הגיע השופט למסקנה כי העותרת ויתרה על זכותה להישאר בדירה כדיירת מוגנת ודחה את התביעה, בכפוף לתשלום הבנק עבור דיור זמני כפי שהוסכם בעבר. כן חויב העותר בהוצאות הבנק בסך 7,500 ₪.