ת"א 284/05

תקציר

התובעת, תושבת אוסטרליה, תבעה את בנק לאומי לביטול משכון על רכושה בישראל, שהבטיח את חובות החברה של בעלה. התובעת טענה כי לא הבינה את המסמכים עליהם חתמה, לא היה קשר בין המשכון לבין חוב החברה, והבנק הרע את מצבה בכך שביטל עיקולים זמניים על נכסי החברה במסגרת הסכם פשרה. בית המשפט מצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה. היא לא הראתה שהיא לא מבינה את המסמכים, מה גם שהיא חתמה על כמה מהם באנגלית. הבנק לא היה חייב להסביר לה את מהות המסמכים, שכן היא ויתרה על כל זכות כזו בכך שחתמה מבלי לקרוא אותם ולהסתמך על בקשות בעלה. גם שטר המשכון נקשר כראוי לחוב החברה מתוקף תפקידה של התובעת כערבה, והבנק לא נדרש לקבל פסק דין נגדה לפני מימוש המשכון. כמו כן, הבנק לא הרע את מצבה של התובעת בכך שביטל עיקולים זמניים על נכסי החברה. התובעת לא הוכיחה את שווי הנכסים הללו, ופעולות הבנק היו חלק מהסכם פשרה שנועד לסייע לחברה. התובעת יוצגה במו"מ על ידי בעלה ועורך דינו, שגרמו לבנק להאמין שהיא מסכימה לפשרה. הימנעותה של התובעת מלהעיד ממקור ראשון לא הותירה לבית המשפט ברירה אלא לדחות את טענותיה, מה גם שעדותו של בעלה סתרה את טענותיה. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובע לשלם לבנק דמי שכירות בסך 30,000 ₪.