ת"א 25586-04-19

תקציר

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב חוזה לרכישת פתרונות אבטחת תוכנה מחברת סיסק על ידי תפוז. תפוז טוענת כי רומתה על ידי סיסק ודורשת לבטל את ההסכם ולהחזיר את הסכומים ששולמו. לדברי תפוז, סיסק ידעה שיישום הפתרון ידרוש השקעה משמעותית בחומרה, אך הסתירה ממנה מידע זה. סיסק מכחיש את הטענות וטוען כי היועץ החיצוני של תפוז, שהיה מעורב במשא ומתן, היה מודע היטב לדרישות החומרה וכי המידע לא הוסתר. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי סיסק לא רימה את תפוז. היועץ החיצוני היה בעל ניסיון משמעותי והיה מודע לדרישות החומרה, אך לא ביקש את מסמך הדרישות המפורט טרם ההתקשרות. למרות שסיסק לא הייתה מחויבת לחשוף בפני תפוז את דרישות החומרה, בית המשפט מצא כי תפוז טעתה בכך שחשבה שניתן ליישם את הפתרון על חומרה קיימת. טעות זו לא הייתה בכדאיות העסקה, אלא קשורה לתנאי מהותי שלא טופל לפני ההסכם. למרות הטעות, לבית המשפט שיקול דעת האם לבטל את ההסכם לפי סעיף 14(ב) לחוק החוזים. בהתחשב בנסיבות, החליט בית המשפט לבטל את ההסכם אך הטיל על תפוז את האחריות לעלות הרישיונות, שנרכשו על ידי סיסק על פי ההסכם. הסכום שיוחזר לסיסק הוא 118,965 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית משפטית. תפוז אחראית גם לחלק משכר הטרחה. ההחלטה מתבססת על נסיבותיו הספציפיות של המקרה, לרבות מעורבות היועץ החיצוני, התנהלות הצדדים ומהות הטעות.