בש"א 9397/11

תקציר

במקרה דנן, ערער המערער על החלטת הרשם כ' שני, אשר דחה על הסף את ערעורו של המערער על החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ודחה הארכת מועד להגשת רשות ערעור. הרשם מצא כי המערער הגיש את הערעור באופן שגוי כזכות במקום לבקש רשות ערעור, כנדרש בהחלטות כמו ביטול פסקי דין שניתנו שלא בפניהם. המערערת טענה כי יש לראות בהחלטה זו פסק דין, שכן היא מתייחסת לסוגיות מהותיות בין הצדדים. בעוד הערעור תלוי ועומד, התבקש פיקדון על ידי המשיב מס' 1, דבר שהוביל לעיכוב נוסף. לאחר עיון נקבע כי החלטת בית המשפט המחוזי אכן כללה דיונים מהותיים לגופו של עניין, בדומה לערעור בזכות ולא רק החלטה פרוצדורלית, ובכך ערער על סיווגו של הרשם. יתר על כן, בית המשפט ציין עמימות משפטית אפשרית כעילה תקפה להארכת מועדי הגשת הערעור. בסופו של דבר, קיבל בית המשפט העליון את הערעור על הרשם, ביטל את ההחלטה הקודמת והגדיר את העניין כערעור בזכות, ובכך איפשר למערער להתנהל. הסיווג השגוי הפרוצדורלי והעמימות הצדיקו את עמדת המערערת, והביאו להשבת הפיקדון ולא להטלת הוצאות משפט.