עת"מ 71938-07-24

תקציר

פסק הדין דן בזכויותיהן של משפחות חיילים משוחררים בפוריה כפר עובדה לחתום על חוזי חכירה לאדמות מדינה. בית המשפט קובע כי למדינה, כבעלת הקרקעות, יש סמכות לפעול כראות עיניה, כל עוד היא פועלת בהגינות, בסבירות וללא אפליה. לעותרים אין כל זכות חוזית או קניינית במקרקעין, ובקשותיהם כפופות לנהלים ולהחלטות של מועצת מקרקעי ישראל. פסק הדין בוחן את נהלי מועצת מקרקעי ישראל ומוצא כי הקצאת הקרקע המבוקשת על ידי העותרים חורגת מהשטח המותר על פי החלטות המועצה, ולכן אינה ישימה. בית המשפט דוחה גם את טענות העותרים בדבר הבטחה מנהלית שלא במסגרת מועצת מקרקעי ישראל, וקובע כי מהדיונים והמסמכים שהוחלפו בין הצדדים עולה בבירור כי הקצאת הקרקע כפופה להחלטות המועצה. זאת ועוד, פסק הדין קובע כי טענות העותרים בדבר אפליה וחוסר סבירות אינן תקפות, שכן החלטות מועצת מקרקעי ישראל מבטיחות הגינות ושוויון. לבסוף, בית המשפט מורה על מחיקת העתירה ומטיל על העותרים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.