ת"א 16029-05-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לביטול צו הפינוי של הלווים ולקיום ביצוע הצו. המבקשות, שהן נשותיהם של הלווים, לא הצליחו להוכיח כי היו להן זכויות קניין כלשהן במקרקעין או בדירות בנפרד מבעליהן. כמו כן, הם חתמו על תצהירים לפיהם אין להם טענות לזכויות דיירות מוגנות וכי בעל הקרקע הוא אחמד, אחד הלווים. תצהירים אלה, שנחתמו בטרם ניתנה ההלוואה ונרשמה המשכנתא, סתרו את טענות המבקשים בבית המשפט והיוו הטעיה חמורה של בית המשפט. צו הפינוי הוא תוצאה של הליך ממושך בתיק ההוצאה לפועל נגד הלווים, שלא הצליחו לפרוע את חובם. אחמד, בעל הקרקע, הסכים לוותר על דיור חלופי ולפרוע את החוב בתשלומים. עם זאת, הוא הפר את ההסכם והוביל להוצאת צו הפינוי. המבקשים לא היו זכאים לדיור חלופי, שכן החזקתם בקרקע ובדירות נבעה מזכויותיו של אחמד, והוא ויתר על זכויותיו שלו. בית המשפט שקל גם את השיהוי של המבקשים בהגשת תביעתם ואת איתנותם הפיננסית של המשיבים, וקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת דחיית הבקשה. המבקשים חויבו לשלם את הוצאות המשיבים, ואילו הפיקדון שהופקד בקופת בית המשפט יועבר למשיבים.