ע"פ 8761/14

תקציר

פסק הדין מתבסס בעיקר על האמון המלא שניתן בעדויותיהם האמיתיות והמדודות של המתלוננות, שגרסתן לאירועים נמצאה הגיונית ועקבית מבחינה פנימית, למרות כמה סתירות לכאורה. עדויותיהם נתמכו בעדויות ובראיות נוספות, לרבות השקרים שמסר המערער במשטרה, במהלך עימותים עם המתלוננים ובתגובתו לפרקליטות. בינתיים, עדותו של המערער לא נחשבה אמינה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי התנהגותן של המתלוננות נעדרת היגיון, והכיר בכך שנפגעי עבירות מין מפגינים לא פעם התנהגויות תמוהות שאינן מרמזות על כך שגרסאותיהם אינן אמת. גם לסתירות לכאורה בגרסאות המתלוננים נמצאו הסברים מספקים. גם הממצאים האובייקטיביים, לרבות נטילת גלולת הפלה על ידי ח' וסירובה לעבור בדיקה ספקולטיבית, לא הספיקו כדי לסתור את גרסאות המתלוננות. בית המשפט נתן משקל לשקריו של המערער בחקירתו וראה בו שקרן כרוני. עדויותיהם של חבריו של המערער, שטענו כי סיפר להם על קיום יחסי מין עם המתלוננות, לא היו מהימנות והיו מגמתיות. הבקשה להגיש ראיות נוספות בעניין זה נדחתה. אשר לטענתו החלופית של המערער בדבר שכרותו הנטענת, בית המשפט לא מצא תשתית עובדתית לתמוך בה וסבר כי היא בלתי סבירה נוכח עדותו של המערער עצמו כי לא היה שיכור. מכל מקום, נטל ההוכחה לטענה כזו הוא על הנתבע, וצריכת אלכוהול מרצון של המערער משמעה שהוא נושא באחריות פלילית מלאה. בית המשפט שקל ודחה גם את טענות המערער כנגד חומרת עונשו, וציין כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כל הגורמים הרלוונטיים. השופט מזוז הציע לדחות הן את הערעור על הכרעת הדין והן את הערעור על גזר הדין, החלטה שעליה הסכימו השופטים דנציגר ופוגלמן.