ע"פ 1947/03

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין הסגרתו של אזרח, מייקל אורן, לארה"ב נדחה על ידי בית המשפט העליון. אורן הואשם בקשירת קשר להפצת סם מסוכן (אקסטזי) בארה"ב ונמלט לישראל. השאלה המרכזית הייתה האם אורן היה תושב ישראל בעת ביצוע העבירה, מה שאומר שניתן יהיה להסגיר אותו רק אם ארה"ב תסכים לאפשר לו לרצות עונש מאסר פוטנציאלי כלשהו בישראל. בית המשפט הגיע למסקנה כי אורן לא היה תושב ישראל בעת ביצוע העבירה, ולכן ניתן להסגיר אותו לארה"ב ללא כל תנאי. נסיעתו הראשונית של אורן לארה"ב בשנת 1995 לשהייה קצרה התפתחה להסדר קבע, ויעידו על כך מעשיו וכוונותיו. הוא אפילו נכנס לנישואים פיקטיביים כדי לקבל אשרת עבודה. למרות שאורן ביקר בישראל בשנת 2000 וביצע פעולות המעידות על תושבות, בית המשפט מצא כי מדובר בביקורים קצרים שאינם מספיקים כדי לבסס מחדש את תושבותו בישראל. קשריו עם ארה"ב לא נותקו, ולכן הוא נשאר תושב שם. החלטה זו מחזקת את העיקרון לפיו לאדם יכול להיות רק מקום מגורים אחד בכל פעם, ותושבותו של אורן בארה"ב לא נקטעה. לפיכך, הוא חורג מההוראות המזכות תושבי ישראל בהסגרה מותנית, והערעור נדחה.