ע"פ 436/24

תקציר

השופטים קבעו כי לא יתערבו בעונש שהטיל בית משפט קמא, שכן מקרה זה אינו נופל לקטגוריה של מקרים חריגים המצדיקים את התערבותם. הם הכירו בכך שעונשו של קטין שונה מזה של בגיר, כאשר הראשון מתמקד יותר בשיקום ובנסיבות אישיות. בית המשפט גם הכיר בחומרת עבירות המין שבוצעו בקטין צעיר, והדגיש את הצלקות המתמשכות שעבירות אלה מותירות אחריהן. השופטים דנו בהרחבה בדו"חות ובהתקדמות הטיפולית החלקית של המערער. הם הגיעו למסקנה כי חריגתו של בית המשפט המחוזי מהמלצות שירות המבחן הייתה מוצדקת, בהתחשב בנסיבות החמורות של המקרה. יתר על כן, מאחר שהתסקיר האחרון של שירות המבחן לא המליץ על גישה טיפולית, הטיעון לחריגה מהמלצת השירות איבד מהרלוונטיות שלו. השופטים הדגישו כי הפוטנציאל השיקומי של המערער, אף שהוא מהווה גורם משמעותי, אינו גובר על שיקולי ענישה אחרים במקרה זה. כתוצאה מכך, הערעור על ההקלה נדחה, ועונש המאסר המקורי בוטל. השופטים, אף שגילו אהדה לאופי הקשה של גזר הדין על צעיר, הגיעו למסקנה כי המאסר נחוץ בשל חומרת העבירה והסכנה המתמשכת הנשקפת מהמערער.