בש"א 2127/15

תקציר

פסק הדין הוא דחיית בקשת המבקש לעיון חוזר בפסק דין קודם. בפסק הדין הראשוני נדחה ערעורו של המבקש בשל פירוט חלקי של הלוואותיו והוצאותיו וקביעה כי לא עמד בדרישות הערעור. המבקשים טענו כי פסק הדין סותר החלטות קודמות וכי הם זכאים לפטור אוטומטי, אולם טענות אלה לא הועלו במהלך הערעור הראשוני ואינן עילה לדיון חוזר. השופט מדגיש כי המבקש למעשה מנסה לערער על פסק דין של בית המשפט העליון, שאינו הליך מוכר בחוק. זאת ועוד, השופטת מציינת כי טענות המבקש חסרות שחר בהשוואה לחוקים הרלוונטיים ולמקרים קודמים. משכך, מגיעה השופטת למסקנה כי אין הצדקה לשנות את פסק הדין הקודם ועל כן דוחה את הבקשה לעיון חוזר. החלטה זו היא סופית, שכן היא קובעת דחייה גורפת המבוססת על תקדימים משפטיים והיעדר טענות מהותיות.