ת"א 14442-03-13

תקציר

המבקשים, המיוצגים על ידי עורך דין פרטי, הגישו תביעה שכנגד על סך 10 מיליון שקל נגד המשיבים, בטענה כי "סכלו" הסכם זיכיון. עם זאת, בקשתם לפטור מלא מתשלום אגרות בית המשפט בגין תביעה שכנגד זו נדחתה על ידי בית המשפט. בעוד המבקשים, ובראשם המבקש מס' 1, הפגינו מצוקה כלכלית מסוימת, מצא בית המשפט כי לא הצליחו לספק תמונה מלאה ומדויקת של מצבם הכלכלי. אכן, נמצאו סתירות מסוימות בהגשותיהם, כגון הדרישה לתשלום דמי שכירות ופיקדון, אשר סתרו את טענת המבקש מס' 1 בדבר היעדר חשבון בנק. יתר על כן, המבקשים לא יכלו לספק מסמכים מסוימים, כגון תעודה המאשרת את תקופת האבטלה של המבקש מס' 1 ודיווחים רשמיים לרשויות המס עבור מבקשים 2 ו-3. עוד ציין בית המשפט כי המבקש מס' 1 לא הוכיח די הצורך כי מיצה את כל האפשרויות ללוות את סכום שכר הטרחה מבני משפחה או מכרים, נוכח נכונותם לכאורה של אחיו לסייע לו כלכלית. באשר לתנאי השני לפטור, קרי עילת התביעה, הפעיל בית המשפט את שיקול דעתו וקבע כי יש להעניק פטור עד לסכום תביעה שכנגד בסך 2.5 מיליון ₪. החלטה זו הושפעה מסכום התביעה שכנגד הנמוך בתחילה, בסך 225,000 ₪, ומדברי השופט ש' אלמגור בדבר סיכויי המבקשים לזכות בסעד כספי כה גבוה. בית המשפט הדגיש כי אגרות בית המשפט משמשות כגורם מרתיע מפני תביעות מופרזות או כוזבות, ולכן במקרה זה אין הצדקה לפטור ממלוא האגרה. לסיכום, בקשת המבקשים לפטור מלא נדחתה, אך ניתן פטור חלקי של עד 2,500,000 ₪. ההחלטה התקבלה על ידי השופט קרשמרת, שקבע אף הוא כי לא יינתן צו להוצאות בבקשה זו, והצדדים עודכנו על ההחלטה בהיעדר דיון.