ע"א 2395/17

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת משפטית ארוכת שנים של שיהוי בהגשת תביעה בגין ריבית והבדלי הצמדה. הבקשה הוגשה שש שנים לאחר פסק הדין הראשוני, מה שעורר חשש לכוונתה לשמש מנוף לערעורים נוספים. בית המשפט בחן את עקרונות השיהוי הכלליים בתיקים אזרחיים, וציין כי תביעות מסוג זה לעיתים רחוקות מצליחות ונושאות נטל הוכחה כבד על ההגנה. ארנון, התובע המקורי, נקט בצעדים משפטיים שונים לבירור זכאותו להפרשי הצמדה וריבית, כאשר התפתחויות משמעותיות התרחשו לאחר מותו בשנת 2014. יורשיו נקבעו בהליך משפטי, והם הגישו בקשת הבהרה בשנת 2015. בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות לכך שארנון ויתר על זכויותיו או פעל בחוסר תום לב, וציין כי פיוטרקובסקי, הצד שכנגד, לא הוכיח כי עיכובים כלשהם השפיעו לרעה על מעמדו. משכך, קיבל בית המשפט את הערעור, אישר את זכויותיו של ארנון להפרשי הצמדה וריבית לתקופות קצובות, הטיל על המשיבים התחייבויות כספיות משותפות ופסק הוצאות בסך 100,000 ₪ למערערים. כל השופטים הסכימו עם ההחלטה, שניתנה על ידי השופט א' גרוסקופף, וסיימה את פסק הדין ב-10 בדצמבר 2019.