ע"א 19904-09-13

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור בעיקרו, אך גם מקבל אותו בחלקו. הערעור נדחה עקרונית משום שהמערערים התחמקו מהצגת מסמכים חשבונאיים רלוונטיים והסתירו אותם, דבר המעלה הנחה ראייתית מהותית בדבר חובתם. מחדל זה יורד לשורשו של עניין ומצדיק את דחיית תביעתם, מה גם שהמסמכים המדוברים היו ברשותם. זאת ועוד, נטל השכנוע מוטל על המערערים להראות כי הסכומים הנדונים לא הוצאו לטובת החברה, והם לא עשו כן. גם אם נטל ההוכחה היה על המשיבים, הרי שהימנעותם של המערערים מלהציג את הראיות שבשליטתם, יחד עם הכלל בדבר "נזק ראייתי", משמעה כי נטל זה התקיים. עוד נקבע בפסק הדין, כי יש לדחות את התביעה נגד המשיבים, למעט מספר שיקים בהם הודה המשיב מס' 1 כי שימשו לצרכיו הפרטיים. מדובר בשיקים 45, 46, 106, 215 ו-126-129, בסך כולל של 43,600 שקל, שבגינם התקבל הערעור. על המערערים לשלם למשיב מס' 1 סך של 74,472 ₪ עד ליום 1.3.2014. "ריבית פיגורים" תתווסף לסכום זה ממועד זה ואילך. אשר לתביעה נגד הבנק, הקביעה בפסק הדין הראשון בדבר חבות הבנק עומדת בעינה. בהתאם לכך, הבנק חייב את התובעים ב-80% מהסכום, המסתכם ב-59,578 שקל. עם זאת, יש להפחית את חבותם של המערערים כלפי הבנק מיתרת החוב בחשבון הבנק, וכתוצאה מכך הבנק אינו חייב למערערים דבר. המערערים והמשיבה מס' 1 יישאו כל אחד בהוצאותיו לבית משפט השלום ולערכאה הנוכחית. בגין ההתדיינות בבית משפט השלום ישלמו המערערים לבנק הוצאות ושכר טרחה בסך 70,000 ₪ עד ליום 1.3.2014. בגין ההתדיינות הנוכחית ישלמו המערערים לבנק שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ מכספי הבטוחות שהופקדו, והיתרה תוחזר למערערים באמצעות באי כוחם.