ע"א 751/89

תקציר

במקרה דנן, התקשרו המערערים עם המשיבים 3 ו-4 בחוזה לרכישת דירה, שכלל התחייבות מצד המוכרים לוודא כי הנכס נקי מסוגיות כגון צו הריסה. עם זאת, התגלה צו הריסה תלוי ועומד בשל חריגות בנייה, שלא נחשף בחוזה. כתוצאה מכך, ביטלו המערערים את ההסכם ותבעו את המוכרים בגין הפרת חוזה, וכן תבעו פיצויים בגין רשלנות מקצועית כלפי עורכי דינם, המשיבים 1 ו-2. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המערערים כנגד המוכרים אך דחה את טענות הרשלנות נגד עורכי הדין בקובעו כי עורכי הדין לא יכלו לצפות את משמעות חריגות הבנייה. בערעור, בית המשפט העליון הפך החלטה זו באופן חלקי, וקבע כי על עורך דין מוטלת חובת זהירות לא רק כלפי לקוחותיו אלא גם כלפי צדדים שלישיים שעלולים להיות מושפעים. עורך הדין הראשון (המשיב 1) לא ערך בדיקת נאותות ראויה בנוגע למצבו המשפטי של הנכס, במיוחד כאשר דגלים אדומים היו צריכים להניע חקירה נוספת של היתרי בנייה. לפיכך, התביעה של המערערים נגד עורך הדין הראשון נפתחה מחדש על ידי בית המשפט העליון לדיון נוסף בפיצויים, ואילו התביעה נגד עורך הדין השני (המשיב 2) נדחתה מחוסר ראיות מספיקות לרשלנות. כל אחד מהשופטים הסכים עם החלטת בית המשפט העליון להאריך את התיק הנוגע לעורך הדין הראשון בחזרה לבית המשפט המחוזי לצורך הערכה מחודשת של הנזקים.