תא"ק 5688-04-12

תקציר

קק"ל היא הבעלים החוקיים של חלקת אדמה והמבנים שעליה, אותה חכרה מהפטריארך היווני למשך 99 שנים. לנתבעים, למעט הנתבע 3, אין זכויות בעלות על החלקה ולכן הם נדרשים לפנות את המקום. הנתבעת מספר 3, אסתר לוי, הינה דיירת מוגנת ולא ניתן לפנותה ללא הקפדה על חוק הגנת הדייר. חוזה השכירות שלה עם חיים אלטרס, שהיה דייר של קק"ל, הפך אותה לדייר מוגן עם כניסת החוק לתוקף בשנת 1959. עוד קבע בית המשפט כי זכויותיהם של ישראל וחיים אלטרס, מהם טוענים הנתבעים כי שכרו את הדירות, היו של הדיירים ולא של הבעלים. האחים אלטרס השכירו את המבנים מהפטריארך היווני והעבירו אותם לקודמיהם של הנתבעים, אך זכויותיהם פקעו ולא חודשו. בית המשפט העביר את נטל ההוכחה לתובע, המנהל האזרחי, בשל השיהוי המשמעותי בהגשת התביעה, שגרם לנזק ראייתי, וקבע כי המינהל לא הוכיח כי הנתבעים אינם דיירים מוגנים. עם זאת, הנתבעות 1 ו-2, חוה שקד וחבצלת שלומית, אינן דיירים מוגנים. הם התגוררו בדירות כשהיו רווקים, אך עברו דירה לפני עשרות שנים והשכירו את הדירות לצד שלישי. החוק מגביל את ירושת מעמד הדייר המוגן ליורש אחד, ורק אם התגורר עם הדייר המקורי בעת מותו ולא היה לו מקום מגורים אחר. שקד וחבצלת לא הוכרזו כדיירים מוגנים משום שלא עמדו בתנאים אלה. יתר על כן, החזקתם בקרקע אינה יכולה להיחשב כמורשית, שכן הם מעולם לא היו הבעלים של הקרקע והשכירו אותה מאלטרס, ומעולם לא ניתן להם אישור מפורש או משתמע להחכיר את הדירות מבעלי הקרקע בפועל. השופטת דחתה גם את הטענה כי יש לדחות את התביעה משום שעילת התביעה מבוססת על הסגת גבול, והדגישה כי החזקת הנתבעים הייתה שלא כדין בעת בחינת התביעה. המונח "פולש" כפי שנעשה בו שימוש בתביעה התייחס למצב הקיים והיווה עילת תביעה מתחדשת. לפיכך, התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 התקבלה, והם נדרשו לפנות את הנכס עד יולי 2016. כמו כן חויבו לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בנפרד, בעוד התובע חויב לשלם אותם לנתבע 3, בצירוף הוצאות בסך 10,000 ₪.