ת"פ 66506-01-17

תקציר

הנאשם הואשם בעבירה על סעיף 193א(א1) לחוק העונשין בכך שמכר אלכוהול לקטין מתחת לגיל 18 בשתי הזדמנויות שונות באותו יום. הנאשמים לא הכחישו את ההאשמות אלא ביססו את הגנתם על מספר טיעונים משפטיים. לטענתם, התיקון לחוק אינו חוקתי, שכן הוא סותר את ההוראות הקבועות בסעיף 22 לחוק העונשין, המגדיר את הדרישות לסיווג עבירה כאחריות קפידה. בנוסף, טענה ההגנה כי המשטרה שיבשה את מהלך המשפט בכך שהעסיקה סוכן קטין שנראה כבגיר, דבר שיצר מכשול בפני הנאשם. הסוכן נשלח במסגרת מבצע למכירת אלכוהול לקטינים. ההגנה הדגישה את העמימות בין שתי הוראות באותו סעיף בחוק, האחת מסמיכה והשנייה אינה מחייבת מוכרים לבקש הזדהות. התביעה טענה כי היה על הנאשם לבקש להזדהות וכי מראהו של הסוכן לא השתנה מאז האירוע. עוד ציינו כי בחנות לא הוצב שלט האוסר על מכירת אלכוהול לקטינים. התביעה הדגישה את רשלנותו של הנאשם בכך שמכר אלכוהול לאותו קונה פעמיים באותו יום מבלי לבדוק את גילו. בית המשפט הסכים עם ההגנה כי הוראות החקיקה אינן עולות בקנה אחד עם הדרישות לעבירות אחריות קפידה, ויוצרות מצב בלתי חוקתי. בנוסף, בית המשפט קבע כי השימוש שעשתה המשטרה בסוכן שנראה כבגיר היה בלתי סביר ובלתי צודק. שילוב גורמים אלה, יחד עם חוסר הבהירות בחוק והתנהלותה הפזיזה של המשטרה, הביאו את בית המשפט לזכות את הנאשם מחמת ספק סביר. השופט הדגיש את הצורך באכיפה זהירה והוגנת, במיוחד בעבירות ללא יסוד נפשי, וביטל את כתב האישום על בסיס עקרונות הצדק. הנאשם זוכה, ולתביעה ניתנה זכות ערעור תוך 45 יום.