ע"א 41539-10-10

תקציר

הערעור מתייחס לתביעת תשלום שהגיש ספק ברזל נגד מנהלי חברת בנייה והבנק שליווה פרויקט נדל"ן והממונה עליו. מנהלי החברה היו גם ערבים לחובות החברה כלפי המערערת. החברה עברה הקפאת הליכים. המערערת טוענת כי המשיבים ביצעו מעשי מרמה וכי הבנק והממונה עליו הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפיה. בית משפט קמא דחה את התביעה. בערעור קבע השופט כי אין לראות בדו"ח הנאמן על בדיקת החברה פסיקה, ועל כן הסתמכותו של בית משפט קמא עליו הייתה שגויה. לגבי הבנק והממונה עליו קבעה השופטת כי מאחר שלא נוצר קשר בינם לבין המערערת, הם אינם חבים לה חובת זהירות. אשר לטענת המרמה נגד מנהלי החברה, מצא השופט כי דחיית התביעה על ידי בית משפט קמא התבססה בעיקרה על דו"ח הנאמן. לפיכך, יש לקבל את הערעור נגדם, ולהחזיר את התיק לבית משפט קמא לדיון חוזר מבלי להסתמך על הדו"ח. השופט אף נעתר לבקשת המערער להגיש ראיות נוספות הנוגעות לתיק פלילי נגד אחד המשיבים, אשר עשויות להשליך על תחום המהימנות. ההחלטה לדחות את הערעור נגד הבנק והמפקח עליו התקבלה.