ת"א 42076-05-14

תקציר

התובעים, דסקו ויעד, שימשו כמפיצים בלעדיים של חברת Timing, חברה סינית המייבאת מוצרי זיוף, בישראל וברשות הפלסטינית. הסכם ההפצה בין טימינג לדסקו נחתם בשנת 2000 והוארך בעל פה לתקופה בלתי מוגבלת. על פי ההסכם, דסקו נדרשה לרכוש כמות מינימלית של מוצרים מטימינג ונאסר עליה לייבא מוצרים דומים מחברות בסין או בהונג קונג ללא אישורה של טימינג. בפועל, דסקו ויעד הפיצו גם מוצרים של DTC, חברה סינית שהתחרתה בטימינג, ללא אישור של טיימינג. טיימינג הייתה מודעת לכך, אך הסכימה להמשיך להפיץ את מוצרי DTC בקנה מידה קטן. בשנת 2013 מכרה טימינג כמות גדולה של מוצרים ישירות לאברבוך, מתחרה של התובעים, מבלי ליידע את התובעים מראש. טיימינג מכרה מוצרים גם ברשות הפלסטינית, בניגוד להסכם ההפצה. לאחר מכן הגישו התובעים תביעה נגד טימינג בגין הפרת הסכם ההפצה. הם ביקשו פיצוי בגין אי מתן הודעה סבירה מראש על ביטול הסכם ההפצה, הפרת הסכם ההפצה, פגיעה במוניטין ובחוסר תום לב, אי אספקת מוצרים, מכירת מוצרים במחירים נמוכים מהצפוי, פרסום ושיווק מוצרי טיימינג לאחר ביטול הסכם ההפצה ויצירה, בנייה ופיתוח המוניטין והשוק המסחרי בישראל. תזמון הגישה תביעה שכנגד נגד יעד על תשלום של 80,041 שקל עבור סחורה שהוזמנה ולא שולמה עבורה. בית המשפט קבע כי טיימינג הפרה את הסכם ההפצה כאשר מכרה מוצרים לאברבוך וברשות הפלסטינית. עוד מצא בית המשפט כי התובעים תרמו להפרת ההסכם בכך שמכרו מוצרי DTC מתחרים ולכן הפחיתו את תקופת ההודעה המוקדמת מ-12 ל-8 חודשים. לתובעים נפסק סך של 835,403 ₪ בגין היעדר הודעה מוקדמת. בית המשפט פסק לתובעים 500,000 ₪ בגין הפרת הסכם ההפצה על ידי טיימינג, ודחה את טענות התובעים לפגיעה במוניטין, אי אספקת מוצרים, מכירת מוצרים במחירים נמוכים יותר ופרסום ושיווק מוצרי טיימינג לאחר ביטול ההסכם, מחוסר ראיות. התביעה שכנגד התקבלה ויעד חויב לשלם לתובעים סך של 284,945 שקל, אשר ינוכו מפסק הבוררות לתובעים. המועד חויב בתשלום הוצאות המשפט של התובעים, שנקבעו במחצית התעריף ו-85 אלף שקל שכר טרחת עורך דין.