ת"א 8746-10-09

תקציר

לנאמן סמכות להגיש תביעה נגד נתבעים 1-12 ו-17. לפיכך, הבקשה לדחייה על הסף של התביעה נגדם נדחית. לנאמן לא הייתה זכות להגיש תביעה כנגד הנתבעים 13-16, ועל כן בקשתם לסילוק על הסף מתקבלת. קיים ספק לגבי תוקפם של הסדרי הפטור והשיפוי בעניינם של הנתבעים 1, 6-3, 8, 9, 11 ו-12, ועל כן אין בסיס לדחיית התביעה נגדם על הסף. עם זאת, הסדרי הפטור והשיפוי מחייבים את הנתבע 10, והתביעה נגדו נדחית. הצדדים התווכחו בהרחבה על אישור הסדרי הפטור והשיפוי של החברה. בהנחה שטענותיו העובדתיות של בא כוח הנאמן נכונות, נפל פגם בהליך אישור הסדרים אלה, המביא לפסילתם מול בעלי השליטה היוצאים והנכנסים (נתבעים 1, 3, 5, 6 ו-11). נשאלת השאלה האם הפסילה צריכה לחול גם על הנתבעים האחרים. ניתן להפריד את החלטות הדירקטוריון לחלקים תקפים ופסולים. אולם, לא כך הדבר לגבי אישור האסיפה הכללית, המהווה גוף אחד. עם זאת, גם כאן ניתן להבחין בין נתבעים 4, 8, 9 ו-12, שלא היו בעלי שליטה, לבין נתבע 10, ולקבוע כי הסדרי הפטור והשיפוי תקפים לגביהם. הנאמן התייחס גם למספר סוגיות נוספות, ובהן משמעות ההחלטות המתקבלות בהליכי חדלות פירעון, אי גילוי עניינו האישי של בעל השליטה באסיפה הכללית, תוקפם של הסדרי הפטור והשיפוי בחברה הבת, בקשת הנתבע למשוך את הבקשה לסילוק על הסף לעניין הסדרי הפטור והשיפוי, והטענה כי התביעה היא של החברה נגד עצמה, שאינה נכללת בפוליסת הביטוח. לבסוף, בקשות הנתבעים 10, 13 ו-16 לסילוק על הסף מתקבלות, והנאמן ישלם להם הוצאות משפט בסך 50,000 ₪. יתר הנתבעים אמורים לקבל מהנאמן את תשלום הוצאותיהם לפי סולם שנקבע מראש.