ת"א 41220-09-19

תקציר

מדובר בתביעת נזיקין בגין אירוע בו רכבו המבוטח של התובע ניזוק עקב הצפה וקריסת קיר. התביעה הוגשה כנגד מספר נתבעים, בהם המועצה המקומית, רשות ניקוז ובעל בית הארחה בו שהה התובע. לאחר עיון בראיות ובעדויות, קבע השופט כי יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים 2, 3 ו-4 – מהנדס המועצה המקומית, בעל בית ההארחה ומהנדס רשות הניקוז. השופט קיבל את התביעה נגד הנתבעים 1, 5 ו-6, שהיו אחראים על הרשות העירונית. השופט מצא אותם אחראים לרשלנות בשמירה על שטחים ציבוריים, שהובילה לנזק לרכבו של התובע. קריסת החומה התומכת בכביש לא הייתה צריכה להתרחש, ונאשמים אלה לא נקטו אמצעי זהירות למניעת האירוע. בנוסף, קבע השופט כי חובת הזהירות הקונקרטית שחב בעל בית ההארחה (נאשם 3) אינה משתרעת על השטח בו חנה הרכב, שכן הוא נמצא מחוץ לגבולות רכושם הפרטי. תביעת הנזיקין של התובע נאמדה ב-80,596 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד התביעה. כמו כן נפסקו לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בתוך כך, חויב התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים המפוטרים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.