תמ"ש 23087-08-10

תקציר

המקרה הנדון הוא תביעה לאיזון משאבים בין בני זוג לאחר גירושיהם. התביעה נסובה סביב זכויותיו של הנתבע לקצבת פנסיה, אותן הוא מקבל כפורש מוקדם עקב מצב רפואי שמנע ממנו להמשיך בעבודתו. התובע מבקש לקבל מחצית מסכום ההטבה. הסוגיה המרכזית העומדת בפני בית המשפט היא האם יש לראות בתשלומי פנסיה מוקדמת תחליף שכר או פנסיה רגילה, כלומר יש לחלק אותם שווה בשווה בין בני הזוג. נקודת מחלוקת נוספת היא החלת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, המאפשר חלוקה לא שוויונית של נכסים בנסיבות מיוחדות. על בית המשפט להחליט האם נסיבות מקרה זה מצדיקות חריגה כזו. בית המשפט, לאחר שבחן את חומר הראיות ושקל את יכולתם של הצדדים להתפרנס, מצבם הבריאותי וסיכויי השיקום שלהם בעתיד, פוסק לטובת הנאשם. מסקנתה היא שיש לראות בקצבת הפרישה המוקדמת פנסיה רגילה ולא תחליף שכר, ולכן היא נתונה לחלוקה בין בני הזוג. עם זאת, בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ומורה על חלוקה לא שוויונית של הקצבאות הפנסיוניות. בהתחשב במצבו הרפואי של הנתבע, גילו וכושר השתכרותו המוגבל, בית המשפט פוסק לתובע רק 25% מקצבת הפנסיה של הנתבע במקום 50% הנתבעים. פסק הדין מפרט גם את התשלומים הספציפיים שעל הנתבע לשלם לתובע על סמך החישובים המעודכנים. בנוסף, בית המשפט דוחה טענות אחרות של שני הצדדים בנוגע לתשלומים שטרם נפרעו בגין מכירת הדירה והחזר הוצאות אישיות, שכן הן לא נתמכו די הצורך בראיות. כל צד אחראי לשאת בהוצאותיו המשפטיות. פסק הדין הוא לטובת התביעה החלקית ומתווה את החובות הכספיים הספציפיים של הנתבעת כלפי התובעת בנוגע לחלוקת הקצבאות הפנסיוניות. ניתן לערער על ההחלטה, ולצדדים יש את הזכות לפנות לערכאות משפטיות נוספות אם הם אינם מסכימים עם פסק הדין.