ת"א 39685-03-16

תקציר

המשיב-התובע פנה לשר התחבורה לפני למעלה משנה בדרישה לקבל פיצוי בגין הפקעת אדמותיהם, לפי סעיף 7 לפקודת הדרכים, אך לא קיבל תשובה חד משמעית. בעוד השר טוען כי השיהוי נובע מריבוי התביעות בעקבות פסק דין רלוונטי והצורך בבדיקה נוספת, בית המשפט מוצא כי הצדקה זו נעדרת תשתית עובדתית ומהווה שיהוי מינהלי בלתי סביר. בית המשפט דן בסעד הראוי לעיכוב זה, בהתחשב בהוראות חקיקה שונות ובהשלכותיהן של גישות שונות. בסופו של דבר נקבע כי העדר החלטה של שר התחבורה בבקשה לפיצוי בתוך זמן סביר ייחשב כדחיית הבקשה. זאת, בהתבסס על חוק ההנמקה, הרואה בעיכובים כאלה סירוב, ושיקולי מדיניות משפטית. דרך ביניים זו מאפשרת לבית המשפט לבחון את החלטת השר תוך הימנעות מתוצאות בלתי מעשיות, הבטחת ההגנה על זכויות האזרחים והדגשת חובתם של גופים מנהליים לפעול תוך זמן סביר. כמו כן, החלטה זו עולה בקנה אחד עם עמדתו בפועל של השר בנושא. בית המשפט דוחה את בקשתו של שר התחבורה ומורה לו לשלם את הוצאות המשיב-התובע, תוך שהוא מציין כי לשר עדיין יש זמן לקבל החלטה לגופו של עניין לפני הדיון הבא בבית המשפט.