בש"פ 10928/03

תקציר

גזר הדין המדובר עוסק בערעור על החלטה לשחרר חשוד, אחמד ג'עפרי, שנעצר בחשד שהשתתף בניסיון לגנוב משאית ולהעבירה. החלטת הערכאה הנמוכה יותר לשחרר את ג'עפרי התבססה על הנימוק שהחקירה הסתיימה ואין צורך לעצור אותו עוד. עם זאת, התביעה ביקשה לערער על החלטה זו, מה שהוביל לשורה של אי הבנות וטעויות פרוצדורליות. הסוגיה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה האם ניתן לעכב את צו השחרור עד להגשת הערעור, ואם כן, באילו נסיבות. החוק קובע כי ניתן להתלות החלטת שחרור למשך 48 שעות לכל היותר אם התביעה מודיעה על כוונתה לערער בעת קבלת החלטת השחרור. במקרה זה, לתביעה לא היה תובע נוכח בעת החלטת השחרור ולכן לא יכלה להודיע מיד על כוונתה לערער. בעקבות זאת ביקשו לעכב את ביצוע השחרור, ובית המשפט נעתר לכך. עם זאת, טען בא כוח המערער כי בקשה זו לא הוגשה "במועד" החלטת השחרור, כנדרש בחוק, שכן התובע הגיע לאחר קבלת ההחלטה. בית המשפט, שהיה מודע לכך שהמערער הוא תושב בית לחם ובעל עבר של עבירות דומות, איזן בין חזקת החפות וזכותו לחירות לבין הצורך להגן על הציבור ולהבטיח את הופעתו בבית המשפט. השופט, שהכיר בחשיבות זכות הערעור של התביעה, החליט בסופו של דבר שלא להקפיא את השחרור, משום שסבר כי התנאים לשחרורו של ג'עפרי מספיקים. על החלטה זו הוגש ערעור, ובית המשפט המחוזי, בהסתמך על מאמרים משפטיים שונים, קיבל את הערעור והאריך את מעצרו של ג'עפרי. השופט מתח ביקורת על התנהלות הערכאה הנמוכה יותר בתיק, וטען כי הוא תרם לטעויות הפרוצדורליות שהתרחשו. חרף הפגמים שנפלו בהליך, לא נפגעה סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בערעור לגופו. כמו כן, השופט הדגיש כי הנסיבות מצדיקות את המשך מעצרו של ג'עפרי בשל עבירות העבר שלו, התעלמותו מהחוק והסיכון שיימלט או ישפיע על עדים. בסופו של דבר נדחה הערעור וההחלטה הראשונית לעצור את ג'עפרי התקבלה. השופטת סיימה את דבריה בהדגשת הצורך בשיקול דעת זהיר בהחלטות הנוגעות למעצר ושחרור, וכי על כל הצדדים, ובפרט הערכאה הנמוכה יותר, ללמוד מאירוע זה.